"רציתי שעבודתי תעסוק בבחירות ואמביוולנטיות. העבודה מייצגת תחושות אותן אני חווה בפרק זה של חיי, עם סיום התואר – חיי הולכים להשתנות, ההחלטות שאקח הן קריטיות, אך אינני יודעת איזו החלטה לקחת. האם יש בחירה אחת נכונה? מה זה נכון או לא נכון? איך אדע אם לא אנסה הכל? האם אדע ככל שאנסה יותר? או שלעולם הניסיון לא יספיק, ואז הרעב והסקרנות יגדלו יותר? אולי אני רוצה יותר מדי? מצד שני בכל יום אפשר לבחור במה שרוצים, אז זה מבלבל ומרגש בו זמנית."
מיכל מעלה על הבד תמונת-מצב: זהו מעין דיוקן עצמי בדיוני, גוף אישה ללא ראש וידיים (כלומר, שניהם נמצא מחוץ לפריים) אך בעלת ארבע רגליים. מצד אחד – מבולבלת, מצד שני – מסוגלת להיות בכמה מקומות בעת ובעונה אחת, לכבוש כמה פסגות. היעדר הראש, המכוון והחושב, מתבטא גם בזיקתו של הציור אל הסוריאליזם, זרם אמנותי אשר ביקש להתנתק מההיגיון והחשיבה הביקורתית ה"כובלת". הדימויים הצפים מסביב לגוף – בצל, פסטה, עלה, כנף פרפר, רגל ציפור – נראים אקראיים ולטענת האמנית עלו מנבכי התת-מודע, אך היא ערה גם לאפשרות לפרשם כסמלים המייצגים צדדים באישיותה ומבטאים שאיפות ופחדים.
שמן על קנבס,
100X70 ס"מ