"במשך תקופה ארוכה התבוננתי וחקרתי מתוך רצון להבין – מה מושך אותי לצורה הגאומטרית המושלמת הזאת שנקראת עיגול? יש משהו כמעט אובססיבי בלרצות לדבוק בו בכל מחיר ולא לשחרר, לראות איך הוא משתלב כשהוא מחומר אחר אך עדיין נשאר עיגול; בין הרצון לשלמות שהיא לא בהכרח פרפקציוניזם אלא יותר שלמות פנימית מהותית של מי שאני – השלמה וקבלה עצמית, לבין הכאוס שנע ב'לופ' ולא נותן לפרוץ את המעגל שבו אני נמצאת, לפרוץ את הגבולות שלי עם עצמי."

​

על פניו עבודותיה של ניצה עוסקות בצורה, בצבע ובחומר, אך לאמיתו של דבר כל אלה משקפים דיאלוג פנימי המכיל גם סתירות ולבטים. האם העיגול הוא שלמות והשלמה? או האם הוא מעגל קסמים חסר-מוצא? מלבד הצורה, ניצה בוחרת במשטחים שקופים/משקפים, מסוגים שונים: אבנים חצי-שקופות, מראות המחזירות את האור, לכה שקופה. העיגולים, כאדוות הנוצרות במים כאשר דבר-מה נופל לתוכם, מציעים אפשרות לצלול פנימה אך באותה העת גם הודפים החוצה ומחזירים השתקפות.