"לכולנו יש שדים. חלקם בארון וחלקם גלויים לעיני כל, עם חלקם אנו מתמודדים באופן יומיומי ואחרים פוגשים אותנו רק במקריים ספציפיים.
לאחרונה החלתי בחיפוש אחר השדים שלי. הגעתי להבנה שאם אני מעוניינת להתמודד איתם, עלי להכיר אותם.
עבודה זו היא חלק מתהליך ארוך של גילוי השדים שלי והכרתם.
העבודה מעלה שאלות רבות אודות מהי אישה? איך עליה להתנהג, להיראות? מה הקשר בין נשיות למיניות? וכיצד החברה תופסת את הקשר הזה.
לילית, האישה הראשונה, גורשה מגן העדן על עצם היותה אישה מינית ודורשנית. ומאז נתפסה ביהדות כאם כל השדים. אחד הפחדים העיקריים מלילית היה שגברים לא יוכלו לעמוד בקיסמה, במיניותה ובדרישותיה. לכן, יצרו קערות שנועדו ע"פ האמונה ללכוד את השדה. בעבודה זו יצרתי קערות דומות. אך הפעם, על מנת לשחרר את לילית, ויחד עמה – את האמונות והנורמות לפיהן גדלתי.
הפן השני של היצירה עוסק בטבע, בחיבור לאדמה ובניסיון של האדם לשלוט בטבע. כחלק מתהליך היצירה עבדתי עם אדמה חרסית בניסיון לייצר ממנה קערות. אך שוב ושוב הוכיח לי הטבע את כוחו ועוצמתו ושבר את הקערות בתהליך הייבוש בכל פעם מחדש.
השימוש באדמה חרסית ממחיש בעיני את החיבור האישי שלי לאדמה ולמדבר המהווים עבורי בית. שיברון הקערות יצר אצלי אינסוף תסכולים אך לבסוף גם הביא אותי להבנה, קבלה והערצה של הטבע ושל הכוח החרישי והבלתי יתואר שהוא טומן בחובו.
ומה השד שלך?"
הדיאלוג של עתר עם נשיות ואדמה מתחבר לזרמים מוכרים בתרבות כגון אקו-פמיניזם ומגמות של חזרה לטבע. אלא שכאן ההתבוננות הזו מקבלת צביון של חקירה אישית וגילוי אישי, הן במובן הפסיכולוגי והחברתי והן במובן החומרי. הכתובות, הציורים והמניפולציות הצורניות על הקערות מדמים טקסי פולחן מתרבות קדומה, אך גם חושפים את הרב-תרבותיות ואת הרבדים הרבים של הסמל והסימן בתרבות מודרנית.
קערות עשויות אדמת חרסית, נסורת וצבע אקריליק