“אדם בסופו של דבר מגיע והולך מהעולם הזה לבדו יחד עם החוויות האישיות שלו. בצילומים השתמשתי כאובייקט עיקרי במזוודה אשר משמשת ככלי הכלה של האדם במסעו. היא מכילה בתוכה את הכלים שהאדם רכש במהלך חייו מתוך מפגשים עם אינדיבידואלים אחרים ואלו בונים את האישיות שלו, ומשקפים את המסע הייחודי שלו בעולם. היא מתרוקנת מכלים ומתמלא בחדשים לאורך המסע."
שונית לוקחת את המטאפורה המוכרת של החיים כמסע והופכת אותה למסע ויזואלי. המזוודה, המסמלת את האדם כ"כלי ריק" שהולך ומתמלא במהלך חייו, נושא את תכולתו לכל אשר יפנה, מצולמת על רקע נופים שונים, בסביבות שונות, שלכל אחת מהן מטען שונה: לים ולמדבר קונוטציות תרבותיות רבות מספור, מימי התנ"ך ועד ימינו; הפרדס מייצג סימליות אחרת, בין בהקשר התרבותי-חקלאי ("בזיעת אפיך תאכל לחם"), גן עדן ("paradise" באנגלית) או במובן הקבלי (פשט, רמז, דרש, סוד); ואילו בסדרה האחרונה המזוודה ניצבת מעל לאורות עיר – העיר אילת – וצופה אל קו האופק. במשחק של נקודות מבט, שונית מעצימה את הדיאלוג שבין מכיל ומוכל, שכן גם המזוודה על תכולתה, מוכלת בתוך הנוף.
הדפסה על נייר והדבקה על קאפה, 33X50 כל יחידה.