אורטל אברג'ל

נושא האימהות, ובכלל זה ההריון והלידה, זוכה לעיתים רבות להיות מיוצג על דרך האידיאליזציה. עבודתה של אורטל, לעומת זאת, מעלה מכלול של משמעויות והקשרים מורכבים יותר הנובעים מתוך חוויותיה האישיות ותקופה של שמירת הריון. מחד, מדובר בחגיגה, בשפע, בפריון, באהבה; מאידך, יש כאב, תשישות, פחד, ורמזים הקשורים בקורבן והקרבה. אלמנטים אלו משתקפים גם במנהגים מסורתיים, כדוגמת טקס פידיון הבן, או ברית המילה. אורטל עובדת עם מכלול זה של משמעויות סותרות, שמדגיש את המורכבות שבאימהות. הבחירה בטכניקה ובהצבה משקפת אף היא מורכבות מתוך היחס בין "אמת" ל"ייצוג" – בין צילום, ציור ועצם פיזי; בין תמונה אנכית לשולחן אופקי.

"הייתי רוצה לשנות את הנורמה התרבותית הברורה מאליה לגביי תפקיד 'האישה האידיאלית' שאמורה להקריב את עצמה ואת גופה לטובת האחר. צבע עורו של בני ביצירה בריא וחיוני, בעוד שאני בהריון הייתי חיוורת מאובדן הדם הרב. מבחינה ויזואלית יש מרחק גדול בין עושר הדימויים והצבעים, לבין החוויה הרגשית שקשורה בסבל של אימהות שעוברות הריון ולידה."