מאור פייט

"להיות ביצירה, ליצור מתוך פעולה, מתוך מה שקורה לי ביום יום, מתוך הרגשות והתחושות והמחשבות שלי, מתוך הפנטזיות והחלומות. לייצר סיפורים מהחיים שלי, ובעיקר משלוש השנים האחרונות, עם המעבר לאילת, ההיפרדות מהסימביוזה עם בית הוריי, העומס הבלתי נגמר וקשיים שנובעים מההתמודדויות השונות של החיים.
ללידה קודמים תהליכים של התעברות ושל כאב. אולי באיזשהו אופן, התקופה הזאת הייתה לתהליך ההתעברות והכאב שלי, שיביא ללידה שלי את עצמי, כבת אדם בוגרת בעולם, שתוכל לברוא מציאויות חדשות ויפות.

הייתי ואני עדיין ילדה שאוהבת לדמיין ולחלום. אוהבת להתבונן, להקשיב, להריח ולחוש את המרחב שסביבי. באיזשהו אופן האיכות הזאת משתקפת בעבודות שלי – דרך הסגנונות הרבים, עושר הצבעים, הצורות והדימויים האסוציאטיביים. אלו מביאים להתעוררות חושית שמשקפת במידה מסוימת את הראש החולמני הקופצני והחי שלי.

נקודת ההתחלה הייתה המפגש שלי עם תצלום של דוב קוטב, שצולם על ידי הצלם התת ימי עמוס נחום. הוא יצא למסע חיפוש אחר דובי קוטב, שאותם רצה לצלם מקרוב, וחזר עם תמונות עוצרות נשימה (תיעוד המסע בסרט ״תמונת חייו״ של הבימאי יונתן ניר). המבט של הדוב נדבק לראשי והחלטתי שאם אני לא יכולה לצאת למסע כזה של חיפוש דוב קוטב אמיתי, אני אצור לי מסע כזה בעצמי דרך הציור. אז בציורים אני מעלה זיכרונות, מעבדת מחשבות, שיחות, חוויות או מציירת חלומות ומגשימה אותם דרך הציור. כל קו, כל צבע כל אובייקט שנובעים מתוך הרבדים השונים שבאישיותי מקבלים חיים על הבד וחושפים בפני את המסע שלי."

סדרת הציורים של מאור שואפת להכיל הכל, משימה שהיא, כמובן, בלתי-אפשרית. אך בניסיון יש משהו הרואי, וגם טראגי – שכן הכישלון צפוי מראש. יחד עם זאת, עצם הניסיון חושף יכולת וירטואוזית גדולה ועושר עצום של דימויים, סגנונות, שפות (ציוריות ומילוליות), אנרגיה מתפרצת שמורכבת מאלמנטים מתוך תמונות, זיכרונות, חלומות, שאיפות, התבוננויות, אסוציאציות... מעין "סיפורי אלף לילה ולילה" מודרניים (או פוסט-מודרניים) שנמצאים בתווך שבין אמנות פופ-ארט לאמנות אקספרסיוניסטית ואמנות מופשטת.